ב-1959, הרב יקותיאלי מזכרון מופתע לחתן את אמא בשנית. לא הרבה אחרי, נולדת רזיה, בת בכורה למשפחה המאוחדת, וב-1963 רוית, והמשפחה הופכת למרובת בנות. מאותם ימים זכורים לטוב בשעות ההורים הקצרות בית הומה מילדים, תחפושות, משחקים, אולפניסטים, חברי הכשרה, ילדים מאומצים ומה לא? משפחה פעלתנית ורעשנית עם הווי ייחודי. החיזוק הגברי הראשון מגיע ב-1968, בדמות תינוק גינג'י כבד משקל שזוכה לשם תמיר.

ואז ב-1972, מהפכה בבית אלגרנטי (גרנית). יוצאים לשליחות ברומא, איטליה. אמא מתארגנת לחיים מחוץ לקיבוץ, החל משיעורי נהיגה וכלה בנימוסי שולחן אצל חנה בבלי, שטענה בתוקף שלאמא נימוסי שולחן משלה... ובאיטליה, מגע ראשון עם העולם הגדול: גידול הילדים בבית, שליחתם לבית ספר אנגלי ונוקשה, הכנת אוכל, שפה,... הכל חדש, זר ומאיים. אמא לעתים מרגישה כדג מחוץ למים, אך זוכה לבנות חברויות חדשות ואמיצות עם אנאמריה ומאריו פרטי (Ferreti), חווה תרבות חדשה, אוכל וטיולים לכפרים נדחים, וזאת עד לחזרה ארצה ב-1974.

לאחר התעקשות, ובעוד מבצע נועז, נולד ב-1975 דותן. לאחר שהוא גדל קצת, ב-1980, אפשר לשוב לשליחות שניה באיטליה. הפעם כבר יותר קל: השפה מובנת, תרבות האירוח מושרשת,  החברים מוכרים, וכך גם חנויות הבגדים.

וב-1983 חזרה לקיבוץ. הפעם לעבודה במדגריה ובמרפאת השיניים. ובינתיים, הבנות מתחתנות ונולדים נכדים. ואמא שלנו, סבתא צעירה ברוחה, מלאת מרץ: 3:00 בבוקר השכמה והרכבה בפלסאון, 7:00 מהר מהר על אופניים לשחיה בים, ומשם חזרה למפעל, טניס, אירובי, מכבסה, וחוזר חלילה.​